פסק-דין בתיק ב"ל 5447-09

רקע כללי

1.    ביום 9.8.09 דחה פקיד התביעות של הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה נטענת מיום 4.3.09 מהטעם שלא הוכח להנחת דעתו כי נגרם לתובע ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ואשר גרם לכאבי הגב של התובע.

מכאן התביעה שבפנינו.

2.    התובע הועסק בתקופה הרלבנטית לתביעה בחברת מחסן סיוון בע"מ (להלן: "חברת סיוון"), כנהג הובלה וחלוקה של מזגנים ומוצרי חשמל.

בתקופה הרלבנטית לתביעה התגורר התובע ברח' גרינבוים 29 בת"א, כאשר לטענתו, ביום 4.3.09 בשעה 7:30 בבוקר בדרכו לעבודה ובעת שביקש לעלות בחניה הסמוכה לביתו על רכב מס' 43-433-63 מסוג פיאט דוקטו השייך לחברת סיוון (להלן: "הרכב"), אירע לו ארוע תאונתי.

התובע תיאר את האירוע בציינו כי על מנת לעלות על הרכב הוא נדרש לתפוס בידית ולעלות בתנופה וכי תוך כדי העלייה לרכב ידו החליקה מידית הדלת אז החליק במדרגת הרכב (שגובהה היה כ- 40 ס"מ מהכביש), נפל לאחור ונחבל בגבו.

3.    במועד ההוכחות שהתקיים ביום 29.12.10 העיד התובע בפנינו. בנוסף העיד מטעמו סמנכ"ל חברת סיוון, מר גלעד שחם (להלן: "מר שחם") אשר מסר כי ביום 4.3.09 יצר התובע קשר טלפוני על מנת להודיע על אי התייצבותו לעבודה. זאת, משום המעידה והנפילה שהתרחשו בבואו לצאת לעבודה.

לדבריו של מר שחם, מאותו מועד ואילך התובע לא הגיע לעבודה, ולכן בשלב מאוחר יותר אף פוטר מן הנתבעת (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול ש' 15-22).

הכרעה

נציין כבר כאן כי לאחר שבחנו את חומר הראיות ושמענו את סיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה, וזאת מאחר והתובע לא השכיל לשכנענו בקיומו של האירוע התאונתי הנטען כפי שיפורט להלן:

4.    התובע ביקר אצל רופא אורטופד ד"ר ברש ארקדי (להלן: "ד"ר ארקדי") ביום האירוע הנטען (4.3.09) בשעה 10:24 בבוקר, כאשר ברישום הרפואי שערך הרופא (נ/1) נכתב כי התובע דיווח על כאבי גב תחתון שהחלו אותו יום "ללא רקע טראומה" . בהתאם לכך אף הופקו לתובע תעודות מחלה רגילות מיום 4.3.09 ועד ליום 10.3.09.

התובע הוסיף וביקר אצל ד"ר ארקדי בשל כאבי הגב בתכיפות גם לאחר הארוע הנטען: ביום 5.3.09, ביום 8.3.09 וביום 9.3.09 - כאשר בכל שלושת הביקורים הללו הוא התלונן בעקביות על כאבי גב אך נמנע מלציין ארוע תאונתי בעבודה. משכך וביום 9.3.09 ניתנו לתובע אישורי מחלה רגילים נוספים מיום 11.3.09 ועד ליום 16.3.09.

משכאבי הגב לא הרפו מהתובע הוא הוסיף לבקר בתכיפות במרפאתו של ד"ר ארקדי: בביקור ביום 18.3.09 צוינה סיבת הפניה כמחלה כשבעקבות הביקור צוייד התובע באישורי מחלה רגילים נוספים לתקופה מיום 17.3.09 ועד ליום 26.3.09. ביקור נוסף נערך ביום 23.3.09. גם בביקור זה התלונן כאמור על כאבי גב כאשר הפעם מצא לנכון לציין בפני ד"ר ארקדי תאונת עבודה שארעה לו לדבריו בתאריך 13.3.08; דהיינו - כשנה לפני מועד הארוע הנטען (מיום 4.3.09). בעקבות ביקור זה הופנה התובע להתייעצות אצל רופא מומחה שלאחריו חזר לד"ר ארקדי ביום 30.3.09, וצוייד באישורי מחלה רגילים נוספים לתקופה שמיום 27.3.09 ועד ליום 5.4.09.

ביקור נוסף ערך התובע אצל ד"ר ארקדי גם ביום 12.4.09 ואף זאת בשל כאבי גב.

רק ביום 14.4.09 - למעלה מחודש לאחר הארוע הנטען ולאחר שורה של ביקורים אצל ד"ר ארקדי - טען התובע לראשונה לקיומה של תאונת עבודה שארעה לו מיום 4.3.09.

דא עקא, שגם בביקור זה לא ציין התובע בפני ד"ר ארקדי (כפי שניתן ללמוד מן הרישום הרפואי) כי הוא [התובע] נחבל בגבו במהלך עלייה על מדרגת הרכב ונפילה לאחור וכל אשר ציין היה כי "כאבי הגב [גב תחתון] החלו בזמן הדרך לעבודה בתאריך 4.3.09" ברישום הרפואי מיום 14.4.09 אף צויין כי [התובע] הגיע לביקור מצויד בטופס בל-250 (ראה - נ/1).

5.    התובע - בהיותו ער לקושי שמעלה הרישום הרפואי מזמן אמת (נ/1) - הגיש לבית-הדין תצהיר משלים שנערך ביום 15.7.10 בו ניסה לשכנע את בית-הדין כי הוא לא אמר לרופא (ד"ר ארקדי) כי הכאב בגבו לא נגרם על רקע טראומה וכי לו היה הרופא שואל אותו למקור הכאב אזי שהיה מספר לו על הארוע התאונתי. התובע הוסיף כי בעת ההיא הוא סבל מ"כאבי תופת" בגבו וכל שענין אותו אז היה - קבלת טיפול שיקל על סבלו (ראה - סע' 5 לתצהיר התובע).

הסברו של התובע כאמור לא הניח את דעתנו. זאת, בשים לב לכך שאין צורך בידע רפואי כדי להבין כי דבריו של חולה ביחס למקור הכאב - בין אם מדובר בחבלה ובין אם לאו - עשויים להיות קריטיים ביחס לסוג הטיפול שינתן לו.

אין זה סביר בעינינו כי התובע לא היה מודע לעובדה זו. משמע - אין זה סביר בעינינו כי המילים: "ללא טראומה" - המלמדות על חשיבות ההתיחסות למקור הכאב לצורך האבחנה והטיפול - נרשמו ביוזמתו של ד"ר ארקדי ובלא שהתובע נשאל או התיחס לכך.